לחומרי בניין (1995) בע"מ נ' יונס

פסק דין

לפני בקשה שהגישה הנתבעת (להלן: המבקשת) לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע עובדתי

1. עסקינן בתביעה שטרית שהגישה המשיבה נגד המבקשת ביחס לשיק על סך של 30,500 ₪ ליום 30.11.02. בעוד השיק הוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפעל ביום 18.3.03, אין חולק כי האזהרה הומצאה לידי המבקשת רק ביום 12.10.10. בעקבות כך, הגישה המבקשת התנגדות לביצוע השטר, וכן בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות. במסגרת תצהיר ההתנגדות טענה המבקשת, בין היתר, לפירעון השיק, וכן להתיישנות התביעה.

2. בהחלטתה מיום 7.4.11, קיבלה כב' הרשמת דנה עופר את ההתנגדות, תוך הארכת המועד להגשתה עד למועד בו הוגשה בפועל. לאחר קבלת ההתנגדות והעברת התיק לבית משפט זה, הגישה המבקשת את בקשתה דנן, בה היא חוזרת על טענתה באשר לדחיית התביעה מחמת התיישנות.

טענות הצדדים

3. לטענת המבקשת, התביעה נגדה התיישנה נוכח השנים שחלפו עד למועד בו קיבלה את האזהרה.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, משנפתח תיק ההוצאה לפועל במועד, אין עוד מקום לטענת התיישנות. שכן, כך נטען, הגשת התביעה כשלעצמה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ( להלן: חוק ההתיישנות).

5. בתשובה לתגובה, חזרה המבקשת על טענותיה המועלות בבקשה והוסיפה כי, המשיבה לא הצביעה על טעם כלשהו שבעטיו היא לא המציאה את האזהרה לידי המבקשת במועד .

דיון והכרעה

6. פקודת השטרות קובעת דין התיישנות ספציפי בגדרו של סעיף 96(א), ולפיו אין להיזקק לתביעה כנגד המושך בחלוף 7 שנים מהיום בו נולדה לאוחז עילת התביעה. בענייננו, בקשת הביצוע הוגשה אחרי מספר חודשים מהיום בו חולל השיק, עם זאת מאז יום ההגשה ללשכת ההוצל"פ, 18.3.03, ועד להמצאת האזהרה לידי המבקשת ביום 12.10.10, חלפה תקופה העולה על 7 שנים שבמסגרתה המשיבה לא ראתה לנקוט באף פעולה לקידום הליכי הגביה. אף שהצדדים תמימי דעים לגבי עובדות אלו, הרי הם נחלקו בשתי שאלות :

האם הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ, מפסיקה את מרוץ ההתיישנות?

ואם כן, האם עם הגשת השטר לביצוע ללשכת ההוצל"פ, וכל עוד הזוכה לא נקט בפעולות גביה, האם מירוץ ההתיישנות מתחדש?

לשאלות אלו אדרש להלן.

7. שטר כמוהו כפסק דין על תנאי. התנאי מתקיים והשטר הופך לפס"ד לכל דבר ועניין , במצב בו חולפת התקופה להגשת ההתנגדות מבלי שהחייב ראה להתנגד או שהתנגד והתנגדותו נדחתה. משכך הם פני הדברים, ולמתן תשובות לשאלות שלעיל נכון להיזקק, על דרך ההיקש, להלכה שהתגבשה עם השנים בכל הנוגע להתיישנתו של פס"ד.

8. התיישנותו של פס"ד מוסדרת בסעיף 21 לחוק ההתיישנות, ולפיו בחלוף 25 שנה מיום מתן פס"ד מבלי שהזוכה עשה כל פעולה לביצועו, אזי פס"ד זה מתיישן. עוד נקבע כי, הגשת פסק דין לביצוע בלשכת ההוצל"פ מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. אולם, מרוץ זה מתחדש בהעדר פעולות נוספות לאכיפתו של פסק הדין ע"י הזוכה ( ראו: ע"א 288/95 לחאם נ' אל-זארובי, פ"ד נד(2) 598 ; ע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו(3) 345, בעמ' 350). הווי אומר, עם הגשת פס"ד ללשכת ההוצל"פ לשם ביצועו מופסק מירוץ ההתיישנות, ברם מירץ זה מתחיל מחדש מהרגע בו הזוכה בחר לשבת בחיבוק ידיים והפסיק את פעולות הגביה.

9. אף שזו ההלכה לעניין התיישנות פס"ד, נשמעה בפסיקה גישה לפיה הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ כמוהו כהגשת תובענה בבית משפט המפסיקה אחת ולתמיד את מירוץ ההתיישנות, זאת בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות ( ראו, בש"א 12497/02 (ת"א) ניסן כהן נ' עמיר חברה להספקה בע"מ (החלטה מיום 26.12.02), בש"א 2763/02 (ב"ש) תורג'מן ג'נט נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית (החלטה מיום 6.8.02), ת"א (ראשל"צ) 271/05, מאור שושנה נ' ריחני שמואל (החלטה מיום 18.6.06), תא"מ (י"ם) 2530/09 הקשר המוסיקלי בע"מ נ' פרקול מוצרי טקסטיל בע"מ) . גישה זו סומכת על קביעתו של בית המשפט העליון :" לעניין זה אין נפקא מינה אם כתב התביעה היה נמסר למשיב, או אם היה מונח בתיקי בית המשפט כאבן שאין לה הופכין, עצם הגשת התביעה דיה להפסיק תקופת ההתיישנות, בין אם דבר הגשתה מובא לידיעת הנתבע ובין אם לוא" ( ע"א 169/65 רשות הפיתוח ואח' נ' שלום ירקוני, פ"ד יט (2) 595, 598).

10. מירוץ ההתיישנות, אם כך, מופסק עם הגשת התביעה. באם נניח שהלכה זו שוללת את חידושו של מירוץ זה אף שהתובע לא פעל לקידום התביעה גם לא בהמצאתה לנתבע, ברם חשוב להדגיש כי הלכה זו חולשת, אך ורק, על הגשת תביעה לבית המשפט, בשונה מפתיחה בהליכי גביה במסגרת לשכת ההוצל"פ. בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: התקנות) , עם הגשת ההתנגדות ע"י החייב , התיק מועבר לבית המשפט, ואז יהא דינה של בקשת הביצוע ככתב תביעה. מכאן, המחוקק הביע את דעתו מפורשות שלפני הגשת ההתנגדות, אין לראות בבקשה לביצוע שטר ככתב תביעה , ומשכך אין להחיל על שטר, כל עוד לא הוגשה התנגדות, את סעיף 15 לחוק ההתיישנות החולש אך על הגשת תובענה לבית המשפט בלבד.

11. ועוד, קבלת הגישה לפיה עצם הגשת השטר ללשכת ההוצל"פ מפסיקה לעד את מירוץ ההתיישנות, מקפלת בחובה השלכות מרחיקות לכת, ומציבה היא את השטר, שמעמדו נחות מפסק דין , במצב טוב יותר מזה של פסק דין. גם נותנת לזוכה לפי שטר יתרון על פני זוכה לפי פסק דין, כאשר הראשון חסין, אחרי הגשת השטר לביצוע, מפני טענת ההתיישנות, ולא כך באשר לזוכה עפ"י פס"ד, שמעמדו צריך להיות עדיף על זה של זוכה לפי שטר (ראו, ת"ט (הרצ') 2177-05-07 יפרח אלמלח נ' מולגה (פורסם במאגרים).

12. חיזוק למסקנתי זו ניתן למצוא בתקנה 108(ד) לתקנות. לפי תקנה זו לאחר דיון בהתנגדות ודחייתה, הליכי הגבייה בלשכת ההוצל"פ ימשיכו על סמך ובתאם לפסק הדין שבגדרו באה ההכרעה בטענות החייב. לאמור, פס"ד מחליף את השטר ופעולות הגביה ממשיכות להתבצע בהתעלם מהשטר ועל בסיס פס"ד בלבד. מתן פס"ד חלוט מחזק ומעצים את זכויותיו המהותיות של הזוכה בהשוואה למצב הקודם הנשען על שטר, שהינו בבחינת פס"ד מותנה. על-כן אין זה סביר לחשוף זוכה האוחז בפס"ד חלוט לטענת ההתיישנות, ואילו למקרה ולא הוגשה התנגדות, העניין לא הובא לפתחו של בית המשפט ולא ניתן פס"ד, אזי הזוכה שסומך אך על השטר, יהיה מוגן מפני טענה זו.